החלטה בתיק עת"א 49439-07-12

העותר מלין כנגד סירובו של המשיב לשלבו בתוכנית רש"א, על אף שהוא משולב בהליך שיקום.

1.         העותר נידון ל-12 שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירה של הריגה. החל לרצות מאסרו בינואר 2003. תום מאסרו ינואר 2015. מוגדר אסיר אלמ"ב.

2.         ב-26.12.11 הוריתי במסגרת עתירת אסיר (עת"א 35191-09-11) שהוגשה על ידי העותר, לשלבו באגף השיקום, על מנת שישולב בשיקום קבוצתי (שהוא טיפול השיקום האחרון טרם שחרור ממאסר).

3.         ב-29.5.12 נדונה בפני עתירת אסיר נוספת שהגיש העותר כנגד החלטת הרשות שלא להפגישו עם נציג רש"א, על מנת שתיבחן התאמתו לתוכנית בפיקוח רש"א (עת"א 45989-04-12). במהלך הדיון הודיעה ב"כ המשיב כי העותר יופגש תוך פרק זמן קצר עם נציג רש"א. משכך התייתר הדיון בעתירה והוריתי, כי לא יאוחר מיום 10.6.12, יופגש המשיב עם נציג רש"א.

4.         עתה, מונחת בפני עתירה נוספת של העותר. העותר מציין כי הופגש עם נציג רש"א ונאמר לו שלא תוכן עבורו תוכנית שיקומית בהיותו אסיר אלמ"ב, שכן ועדת אלמ"ב לא ממליצה על שחרורו המוקדם מחמת מסוכנותו.

לטענת העותר הוא אסיר חיובי, עובד בקיסריה, יוצא לחופשות ותוכנית רש"א רלבנטית לגביו לצורך הדיון בועדת שליש שאמורה לדון בשחרורו המוקדם. הוא טוען כי סירובה של רש"א להכין עבורו תוכנית שיקומית מונעת ממנו להתייצב בפני ועדת השליש על מנת לדון בשחרורו המוקדם והוא מבקש שבית המשפט יורה לרש"א להכין את התוכנית השיקומית על פי הנתונים שבפניהם ובלי קשר לחוות דעת אלמ"ב. לטענתו, אין מניעה שחוות דעת אלמ"ב תובא גם היא בפני ועדת השליש ובלבד שתהיה לו תוכנית שיקומית.

5.         המשיב מתנגד לקבלת העתירה וטוען כי אין בפגישה בין נציג רש"א והעותר משום התחייבות להכנת תוכנית שיקומית. נטען כי סירובה של רש"א להכין תוכנית טיפולית מתבססת על החלטת גורמי טיפול שאינם ממליצים על שחרור מוקדם. נימוק נוסף, העותר טרם השלים את פרק הזמן המינימאלי לשהייה באגף השיקום. בנסיבות אלה, לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטה ויש לדחות את העתירה.

6.         בדיון ב-23.10.12 הציג ב"כ המשיב לעיוני שלושה מסמכים. האחד, דו"ח ועדת אלמ"ב שהתכנסה בעניינו של העותר ב-20.9.12, כולל החלק החסוי בה. השני, דו"ח קצינת שיקום בעניינו של העותר והשלישי סיכום ראש תחום טיפול בכלא השרון.

7.         לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת רש"א ויש לדחות את העתירה.

טענתו של העותר כי רש"א מחויבת להגיש תוכנית שיקומית בעניינו אין לה על מה שתסמוך. סירובה של רש"א מבוססת על חוות דעת של אלמ"ב שאיננה ממליצה על שחרורו המוקדם נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו.

8.         כעולה מחוות הדעת של גורמי הטיפול, העותר זקוק להמשך טיפול, בטרם ניתן יהיה להכין עבורו תוכנית שיקומית מחוץ לכלא. לדעת הגורמים המטפלים וחברי ועדת אלמ"ב, על אף הצלחתו של העותר בשיקום וההפחתה שנצפתה בפוטנציאל המסוכנות שלו במסגרת אבחון פסיכולוגי, קיים עדיין קושי בהתמודדותו עם סיטואציות רגשיות מורכבות והתרשמות הועדה הייתה כי העותר לא עבר כל שינוי משמעותי באופן התמודדותו ויחסו לעבירה והוא אינו לוקח אחריות על התנהגותו, אלא משליך אותה על הסביבה, דבר המעיד על רמת מסוכנות גבוהה לטווח הארוך. לאור זאת , קבעו חברי ועדת אלמ"ב כי טרם בשלו התנאים לשחרור מוקדם ואף לא שילובו במסגרת שיקום פרטנית.

הוגש לעיוני גם חלקה החסוי של חוות דעת אלמ"ב. מסיבות ברורות לא ניתן לפרט האמור בה והדברים מדברים בעד עצמם.

9.         מבלי להתעלם מהדרך הארוכה שעבר העותר במהלך שנות מאסרו, והדברים עולים גם בחוות דעת של גורמי הטיפול, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה ובהתנהלותה של הרשות הנסמכת על חוות דעתה המקצועית של ועדת אלמ"ב וגורמי טיפול נוספים. ההלכה היא כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הגורם המקצועי, כל עוד מדובר בפעולה כדין של הרשות ובהחלטה סבירה.

            סיכומו של דבר, העתירה נדחית.

המזכירות תישלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: